איך נראה שיעור פילאטיס?

אם לקחתם פעם שיעור חיטוב במכון, יזכיר לכם מבנה שיעור הפילאטיס נשכחות. כמו בשיעורי החיטוב גם כאן פותחים בקטע קצר של חימום, עוברים לחלק העיקרי של עבודת חיזוק, ומסיימים בהרפיה.

עם זאת, כאן נגמר הדמיון. בכל מה שנוגע לעבודה על הגוף, הפילאטיס לא מזכיר שום דבר אחר. לא תמצאו כאן קפיצות וטלטולי גוף. גם הוראות קשוחות לכווץ ו"לשרוף" את השריר טוב טוב, "כי אם אין תחושה של כאב, השריר לא עובד", אין כאן. מה שיש זה עבודה מבוקרת על כל חלק בגוף ששמה דגש על ריכוז רב ונשימה נכונה.במהלך החימום תלמדו, לדוגמה, לנתק את הישבן מהרצפה חוליה אחר חוליה, ומה שיחזיק אתכם באוויר לא יהיה התנופה אלא השליטה שלכם על גופכם. גם כפיפות בטן תבצעו בדרך שמעולם לא הכרתם - כאשר הגב התחתון נשאר צמוד למזרן. בכלל, לאורך כל השיעור תבחינו בחשיבות שמייחס המורה למנח של הגב התחתון ושל הבטן. 

חלק זה נתפס בפילאטיס כמרכז הגוף והמקור לכל תנועה, אפילו של הידיים או הרגליים.

יתרון נוסף שאין בשיעורי כושר אחרים הוא הקצב שבו תעבדו. להבדיל משיעור אירובי למשל, שבו המתאמנים מוצאים את עצמם עבדים לאמביציה של המדריך, כאן מותאם הקצב לרמת ההתקדמות של הקבוצה כולה. הוא יכול להיות מהיר למדי, אבל המהירות אינה העניין החשוב ביותר אלא העבודה הנכונה.

בוודאי שמעתם ששיעורי הפילאטיס מתבצעים על מזרנים או בעזרת מכשירים מיוחדים (ראו מסגרת), אבל לא משנה באיזה מסלול תבחרו, תהיו בטוחים כי הדגש בעבודה יהיה על דיוק בתנועות. כמה מדויקים צריכים להיות בפילאטיס? קבלו דוגמה מהחיים: נסו לשכב על מזרן ולהרים את רגל ימין באוויר בזווית של 90 מעלות לגוף. עכשיו סובבו את קרסול ימין בלי שהאגן יזוז, תוך שמירה על ברך ישרה. מזכיר לכם משהו משיעורי טאי-צ'י? זה לא במקרה. חלק גדול מתרגיליו המציא פילאטיס בהשפעת הטאי-צ'י כמו גם בהשפעת תורות היוגה. מה שכן, להבדיל מהיוגה, כאן לא נדרש המתאמן להישאר במצב סטטי בכל תנוחה ותנוחה אלא דווקא להוסיף כפיפות של המפרקים בזמן האימון, דבר המקשה עליו יותר.